במשטרים לא דמוקרטיים לבדיחות יש עדנה . באמצעות הבדיחה פורק האדם את המטענים הרגשיים האצורים בתוכו וחולק את מחשבותיו עם אנשים אחרים . הבדיחה היא מפלט זמין למתנגדי המשטר כדי להביע דעה ולשחרר לחצים . במשטרים הללו , היכן שזכויות הפרט נרמסות וחופש הביטוי הוא מחוץ לחוק , פורחות בדיחות לאלפים . הבדיחות משמשות אמצעי ביקורת על המשטר . להבדיל מאמצעי תקשורת אחרים , אי אפשר לאכוף צנזורה על הבדיחה והיא עוברת בקלות מפה לאוזן . כך היה בברית המועצות ובכל הגוש המזרחי הקומוניסטי לשעבר וכך היה בתקופת המשטר הנאצי בגרמניה . על רקע הרעב והתורים הארוכים של בני אדם המשוועים למעט מזון ועל רקע הפיכתן של המדינות הללו למכלאות ענקיות של בני אדם שאמירת האמת בהן הייתה אסורה , הפכה הבדיחה לנשק היחיד שהיה יכול לנתץ את חומת המילים שניסה המשטר לבנות באמצעות תעמולה שקרית . הבדיחה עוברת מפה לאוזן מעיר לעיר ומכפר לכפר ונעשית נחלת הכלל . על הבדיחה היהודית שפרחה במזרח אירופה במאה התשע עשרה ובמחצית הראשונה של המאה העשרים נאמר שהיא משקפת בין השאר את הסבל היהודי , הרדיפות , הפרעות והאנטישמיות . באמצעותה ניסו 14 היהודים לתת מענה ...
אל הספר