הבדיחה היא מוצר שצריך לייצר אותו , בשונה מהמצבים הקומיים שאנו נתקלים בהם באקראי . כדי להפיץ את מסריה של הבדיחה אין צורך בעזרים טכניים , כגון אולם תאטרון , מצלמות , תפאורה , תלבושות וגם לא צוות הפקה של במאים , שחקנים , כוראוגרפים , ואף לא אמצעי הפצה יקרים כמו טלוויזיה , רדיו , עיתונות כתובה ואינטרנט . הבדיחה היא האמצעי הקומי הפשוט והזול ביותר שקיים לצורך העברת מסרים , שכן היא עוברת מפה לאוזן . זהו אמצעי נגיש שכל אחד יכול להשתמש בו או לייצר אותו . הבדיחה קצרה , קל לזכור אותה והיא מכילה באופן מתומצת את עיקרי הדברים . ישנם שני סוגי בדיחות : האחד בנוי כסיפור ( לעתים משפט קצר ) ויש לו התחלה , אמצע וסוף , והאחר בנוי כשאלה ותשובה . הסוג הראשון נפוץ הרבה יותר מן הסוג השני . הבדיחה הבנויה כסיפור מורכבת משלושה חלקים 1 , החלק הראשון הוא המבוא , שממקם את המאזין במקום האירוע או בזמן ההתרחשות ונכללות בו הדמות או הדמויות המרכזיות המשתתפות בבדיחה , למשל : שני אנשים הלכו ברחוב ... או צרפתי , אנגלי ורוסי נפגשו בפאב ... או ערב אחד באופרה ... החלק השני הוא גוף הבדיחה . בחלק הזה נפרשות ההתרחשות או הפעולה , ...
אל הספר