הטיפוס הקומי בקולנוע של שנות השלושים והארבעים (קומדיית הביניים)

מסוף שנות העשרים ולאחר כניסת הקול לקולנוע , המאפיינים של הטיפוסים הקומיים מתחילים להשתנות . הולך ומתרופף הקשר בין אמנות התאטרון והקרקס ובין הקולנוע . הקומדיה הקולנועית נעשית פחות פיזית ויותר מילולית . ההומור בא לידי ביטוי יותר במילים ופחות בפעולות . האחים מארקס מייצגים נאמנה את קומדיית הביניים של שנות השלושים ! המעבר בין הקומדיה הפיזית מתקופת הסרט האילם ובין הקומדיה החדשה של שנות הארבעים ואילך שבמרכזה ההומור המילולי . ההומור הפיזי בא לידי ביטוי בטיפוס הקומי של הארפו וגם חלקית בטיפוס הקומי של גראוצ'ו . ואולם הטיפוס הקומי של גראוצ'ו מתאפיין בעיקר בהומור מילולי - דוגמאות ממנו ראינו בפרק הקודם על ההומור המילולי . מי שמאפיין באופן ברור ביותר את השינוי שחל בטיפוסים הקומיים של שנות השלושים ואילך הוא צ'יקו . ההומור שלו הוא מילולי אם כי במינון נמוך הרבה יותר מזה של גראוצ'ו . בכך הוא מסמל את המעבר לקומדיה הקולנועית המדברת ולטיפוס הקומי החדש . כשהקולנוע מדבר ( 1927 ) צ'אפלין ממשיך לשתוק . הוא ממשיך להופיע בדמות הנווד המוכרת מתקופת הסרט האילם - אורות הכרך ( 1931 ) וזמנים מודרניים . ( 1936 ) רק בשנ...  אל הספר
כרמל