תארו לעצמכם את ליצן הקרקס נכנס לזירה ובידיו סקסופון . הוא מכין את עצמו לנגינה , שם את הפייה בפיו ונושף , ולא יוצא שום צליל . באותו הרגע פורץ הקהל בצחוק . במצב הזה הליצן והסקסופון הם הנתון שמספק מידע התחלתי שעל פיו אנו מניחים את ההמשכיות המשוערת . חוסר היכולת של הליצן להפיק צליל משבש את ההמשכיות המשוערת . כגודל הציפייה כך גודל הפער הקומי . צ'ארלי לוקח מברשת שיניים , מורח עליה כמות גדולה של משחת שיניים ומצחצח את נעליו . ( His Favorite Pastime ) הפעולות הראשונות של צ'ארלי - לקיחת מברשת שיניים ומריחתה במשחת שיניים - הן נתון הפתיחה שעל פיו אפשר לשער שצ'ארלי יצחצח את שיניו . הפעולה הממשיכה , צחצוח נעליו , משבשת את ההמשכיות המשוערת ויוצרת מצב יוצא דופן . צחצוח הנעליים יש בו משום מהפך מוחלט ביחס לציפיות . צ'ארלי היה יכול להמשיך את הפעולה הבאה בכל מיני אופנים , כגון לצחצח את הפנים , לשייף את הציפורניים , להבריש את השיער וכר . גם מצבים אלו יכולים להיות קומיים . ואולם הבחירה בצחצוח הנעליים דווקא , יוצאת דופן יותר מכולם . שתי הפעולות , צחצוח שיניים וצחצוח נעליים , מכילות בתוכן את המרכיב צחצוח . צ'...
אל הספר