תחילתו של תהליך היווצרות הצחוק ממצב קומי הוא בכך שהאדם קולט מצב יוצא דופן . הוא יכול לעשות זאת באמצעות אחד מחמשת החושים : ראייה , שמיעה , מישוש , ריח וטעם . מצב יוצא דופן יכול להיות צליל , מילה , משפט , תמונה , חומר , פעולה ולמעשה כל דבר שנתפס כשונה ממה שהאדם שקולט אותו , יודע ומכיר . המצב יוצא הדופן יוצר אי התאמה קוגניטיבית בינו ובין המצב הידוע במוחו של האדם . יש לציין שיוצא הדופן הוא כזה , רק אם אדם שקולט אותו תופס אותו כך . ייתכן שאדם אחר יתפוס אותו כמצב רגיל ולא כמצב יוצא דופן . ישנם שני סוגים של מצבים יוצאי דופן : בסוג האחד , המצב יוצא הדופן יכול להיתפס כקומי , ובשני הוא יכול לעורר חרדה או פחד . האדם שקולט את המצב יוצא הדופן צריך לבדוק אם מדובר במצב קומי , ואז הוא צוחק , או שמדובר במצב מאיים או מפחיד , ואז הוא אמור להתגונן מפניו . השלב שבו צריך האדם לזהות ולהחליט לאילו משני הסוגים שייך היוצא דופן נקרא תהליך הזיהוי . כדי שמצב יוצא דופן יזוהה כקומי הוא צריך לענות על שני תנאים בסיסיים : א . האדם צריך לדעת בוודאות שיוצא הדופן אינו מכיל מרכיבים מסוכנים או מאיימים שעלולים לעורר בו חשש ,...
אל הספר