לצחוק ממצב של הומור פירושו שהבנת את דרך היווצרותה של אי ההתאמה . כל מצב של הומור הוא "בעיה" שהקולט אותה צריך לפתור . הפתרון הוא קודם כול קוגניטיבי כפי שבעיה מתמטית היא שאלה קוגניטיבית ודורשת פתרון בהתאם . ישנן רמות שונות של בעיות שדורשות פתרונות ברמות שונות של חשיבה או של ידע . ישנן בעיות שדורשות ידע אינטלקטואלי רחב ובעיות אחרות דורשות ידע אינטלקטואלי מצומצם יותר . ואולם בכל סוגי ההומור יופק צחוק רק אם נמצא בו הפתרון הקוגניטיבי או האינטלקטואלי . כבר בגיל שישה חודשים לערך צוחק התינוק ממצבים של אי התאמה והדבר נמשך לאורך כל שנות חייו . ההבדלים בהתייחסות ובהבנת מצבי הומור תלויים בגיל וברמת הידע שיש לכל אחד . בכל מצב קומי נאלץ האדם לחשוב . החשיבה פועלת גם כשההומור מילולי וגם כשההומור ויזואלי . צ'אפלין מבסס את ההומור שלו על הפן הוויזואלי , ואילו גראוצ'ו מארקס ווודי אלן מבססים את ההומור שלהם בעיקר על הפן המילולי . אנחנו מתחברים לפן כלשהו של ההומור בהתאם ל"טעם" שלנו , שהוא פועל יוצא של מבנה האישיות שלנו .
אל הספר