את המונח "תוקפנית" יש להבין כאן כהוצאת אגרסיה . שתי אפשרויות ישנן להוצאת אגרסיה : א . האגרסיה מופנית כלפי מישהו כדי לפגוע בו . ב . הוצאת האגרסיה היא לצורך אישי וללא כוונה לפגוע באדם אחר . לעתים קרובות איננו מודעים לאפשרות השנייה ומפרשים הומור תוקפני כהוצאת אגרסיה כלפי מישהו במטרה לפגוע בו . בפרק הזה נדון בהומור התוקפני שמטרתו לפגוע במישהו אחר ובאמצעותו נבין את האפשרות הנוספת - הוצאת אגרסיה ללא כוונה לפגוע באדם אחר . כשאנו אומרים "הומור ותוקפנות" הכוונה לתוקפנות רגשית או אינטלקטואלית . התפיסה הרווחת תואמת את תפיסתו של פרויד , שההומור התוקפני הוא המרה של מה שהיה פעם תוקפנות פיזית . החברה ביקורתית כלפי תוקפנות פיזית , ומשום כך המציא האדם נתיב חלופי כדי לתת ביטוי לרגש התוקפני - ההומור . המרה זו נובעת בין השאר מחינוך , התפתחות תרבותית ואיסורים חברתיים המוטלים על הפרט . איסורים אלו יכולים לבוא לידי ביטוי בנורמות התנהגות מקובלות או בחוקים חברתיים שהפרתם כרוכה בעונש . להומור התוקפני יש שני ביטויים - הומור תוקפני פסיבי והומור תוקפני אקטיבי .
אל הספר