אמצעי התקשורת הראשון בין התינוק לאמו ולסביבה הקרובה אליו הוא הבכי . באמצעות הבכי משדר התינוק לאמו שהוא רעב או שמשהו מציק לו . בהתאם לכך עושה האם כדי למלא אחר הצרכים החיוניים של תינוקה . אמצעי התקשורת השני שמפתח התינוק עם אמו הוא החיוך . החיוך אומר : טוב לי , אני מאושר . מה יכול להיות תקשורתי יותר בין האם לתינוקה , כשהתינוק עדיין אינו מדבר , מאשר בכי וצחוק ? האחד מסמן לאם על רעב או מצוקה והאחר מתאר סיפוק והנאה . שני אלה הם הסימנים הראשונים שלפיהם יודעת האם מה מצבו של תינוקה בשלבי חייו המוקדמים . מרגע שתינוק נולד הוא מוקף אנשים מחייכים וצוחקים . אחד הדברים הראשונים שמנסה האם לעשות , חוץ מלהאכיל אותו , הוא לגרות את שרירי החיוך והצחוק שלו באמצעות ליטוף אזור הפה . פעולה זאת של האם היא אינסטינקטיבית ומלמדת על החשיבות שמקנה האם לכך שהתינוק יפתח כישורים תקשורתיים באמצעות החיוך והצחוק . פעולות עידוד אלו ואחרות ילכו ויתגוונו במהלך השנה הראשונה של חייו . כשבוע לאחר הלידה ובמהלך השינה מופיע חיוך על פניו של התינוק . חיוך זה הוא חלק מן התגובות הספונטניות של מערכת העצבים המרכזית במהלך השינה . לאחר כש...
אל הספר