יש שניסו לחקור את הצחוק באמצעות התגובות הגופניות של הצוחק ו פעולות השרירים , העוויות הפנים , תנועות הידיים והרגליים , מערכת הנשימה , לחץ הדם , הדופק , הקול . 'וכו ככל שהתהדק הקשר המחקרי בין מדעי הרפואה ובין הפיזיולוגיה והפסיכולוגיה , למן המאה העשרים ואילך , כך העמיקו התאוריות הפיזיולוגיות והעשירו אתהידע בנושא . קיקרו הוא הראשון שנוגע בפן הפיזיולוגי ומזכיר את האיברים המשתתפים בהפקת הצחוק - הפה , שרירי הפנים והקול , אך לא מעבר לזה . ז'ובר בספרו Traite du Ris ( חיבור על הצחוק , ( 1579 מפרט את האיברים המשתתפים בצחוק : שרירים , לב , פנים , דם ועוד . כך הוא מתאר את הקשר בין המערכת הביולוגית להומור : "החומר המגוחך ( הקומי , ( המועבר ללב על ידי צינורות הדם וגורם תנועות מהירות" - תנועות מהירות פירושן הזעזועים הגופניים והקוליים שמתרחשים בזמן הצחוק . ז'ובר כותב שהשמחה איננה של המוח אף שהוא קולט את המצב הקומי לפני כל איבר אחר . השמחה היא פועל יוצא של הקשר בין המנטלי לריגושי , או בין המוח ללב . לא תיווצר שמחה , כלומר הצחוק , ללא השתלבותו של הלב במערכת הפיזית . מובן שהידע בפיזיולוגיה שהיה קיים בתקופ...
אל הספר