ברגסון כותב שב"חזרה" הקומית על מילים ישנם בדרך כלל שני גורמים - רגש דחוס שמשתחרר כקפיץ ורעיון שמשתעשע בדחיסתו מחדש של הרגש . כמו למשל כאשר דורין מספרת לאורגון על מחלתה של אשתו הוא קוטע אותה בכל פעם בשאלה "וטרטיף " ? ( המחזה טרטיף מאת מולייר . { החזרה של אורגון על השאלה "וטרטיף " ? משחררת את הרגש הדחוס שלו הנובע מדאגתו לבריאותו של טרטיף , ואילו דורין מתעלמת משאלתו של אורגון וממשיכה לספר על מחלתה המתגברת של אשתו ובכך היא משתעשעת בלדחוס שוב את הרגש שלו . כך גם במחזה אחר של מולייר , הקמצן , ובו ולר אומר להרפגון הקמצן שאסור לו להשיא את בתו למישהו שהיא לא אוהבת והרפגון קוטע אותו ועונה לו , "בלי , "נדוניה והעניין חוזר על עצמו כמה פעמים . ברגסון טוען שצירוף של נסיבות שחוזר על עצמו יכול להפוך לקומי . כמו למשל כשאני פוגש ברחוב חבר שלא ראיתי מזמן . פגישה זו אין בה כלום מן הקומי . ואולם אם אפגוש אותו בו ביום שוב , ועוד פעם שלישית ורביעית , נצחק לבסוף יחד על המקריות יוצאת הדופן הזאת . או למשל בתאטרון הבובות , קצין המשטרה עולה לבמה , וחוטף מיד מכת אלה על הראש שמהממת אותו . הוא מתעשת ומיד חוטף מכה נו...
אל הספר