בשנת 1817 כותב שיטצה ( Schuetze ) חיבור חשוב על הקומי , וטוען שהקומי הוא התלות המכנית של הרוחני במכונה , כמו למשל ; "הוא נאם , נאם ונאם עד שנגמר לו . "הקיטור או כשאנו ממירים את החי בדבר מופשט או בדומם כמו " משהו כחול ישב על . "הסוס שיטצה רואה את הקומי נולד בניגוד המתמיד בין רצונו ועשייתו של האדם ובין המעצורים הטבעיים שלו . על הבמה , אומר שיטצה , כל אירוע שמעורר צחוק מדמה את האדם לחפץ , וכאילו רומז שמכונה פעלה כאן ולא אדם . הדבר יכול לבוא לידי ביטוי באופן מילולי , בהעוויות פנים ובמחוות גוף . פעולה שחוזרת על עצמה בניגוד לטבע האנושי למשל עושה את האדם לסוג של מכונה . שיטצה מביא כדוגמה אנשים רבים שיוצאים ממקום כלשהו בזה אחר זה בחיפזון . הם נתפסים כקומיים משום שהם נדמים בעינינו לגלגל שהרוח או המים מסובבים אותו . שמונים ושתיים שנה לאחר שמניח שיטצה את היסודות לתאוריית המכניות שלו , מופיעה תאוריה דומה אצל ברגסון . ברגסון רואה את עיקרי הדברים במעבר בין הנוקשות לגמישות בחיים . כאשר הנוקשות מחליפה את הגמישות , מתקבל מצב קומי . לדוגמה הוא מביא את המקרה .-הבא אישה הוזמנה על ידי האסטרונום קאסיני להתב...
אל הספר