שופנהאור טוען שבעלי חיים כמו הקנגורו , הקוף והירבוע נראים לנו לעתים מגוחכים משום הדמיון שלהם לאדם . נקודת המבט האנושית שלנו היא קנה המידה שלפיו אנו בוחנים את אופן התנהגותם . ברגםון מאמץ את טיעונו של שופנהאור ואומר שהקומי לא קיים אלא בדברים שהם אנושיים על פי מהותם . לטענתו מראה נוף יכול להיות יפה , נשגב , חסר ערך או מכוער אך לעולם לא יהיה מצחיק . נצחק למראה בהמה אם גילינו בה התנהגות אנושית או הבעה אנושית . נצחק גם למראה מגבעת , אבל אז נצחק לא על חתיכת הלבד או הקש , אלא על הצורה שנתנו לה בני אדם . ברגסון תוהה כיצד לא צדה עובדה חשובה שכזו את תשומת לבם של הפילוסופים שמקצתם הגדירו את האדם "בעל חיים היודע . "לצחוק באותה מידה יכלו להגדירו בעל חיים המעורר צחוק . כאשר בעל חיים או עצם דומם מעוררים צחוק , הרי זה רק משום הדמיון בינם ובין האדם , 9 אם באמצעות החותם שטובע בהם האדם או השימוש שהוא עושה בהם . ' קריס ( Kris ) טוען , כמו רבים מן החוקרים בני זמננו , שכשהקומי מופיע ביחס לדברים לא אנושיים הוא נוצר כתוצאה מאנלוגיה לאיזו פעילות אנושית . אין ספק שחלק חשוב מן המצבים הקומיים מבוסס על קשר אנלוגי ל...
אל הספר