עד כה עסקתי בהחלת החובות המינהליות על הגוף המופרט . אולם , כידוע , בצד החובות נהנית הרשות המינהלית גם מפריבילגיות . כך , למשל , ידועה הלכת ההשתחררות בחוזי הרשות המינהלית - הרשות יכולה להשתחרר מחוזה כשיש "צורך ציבורי חיוני" לעשות כן . ניתן לראות גם במבחני הסף הבג"ציים 1290 ובחזקת התקינות 1291 סוג של פריבילגיות שהרשות נהנית מהן . האם אנו מעוניינים כי הגוף המופרט יוכל לטעון כנגד האזרח מקבל השירות טיעונים שיגייסו לצדו פריבילגיות מעין שלטוניות ? כך , למשל , האם מטופל רווחה אשר לא הזדרז לטעון כנגד הגוף שהביא לשלילת קצבתו יוכל להיהדף בטענת שיהוי ? 1292 בהקשר זה פרופ' Craig סבור כי הקביעה שגוף מסוים הוא ציבורי , לאור היקף הכוח הרגולטורי שיש לו , אינה מחייבת בהכרח שהפנייה לביצוע ביקורת שיפוטית עליו תהיה מהירה כפי שמתבקש בפנייה כנגד גוף שלטוני ממש . בהתייחס לחוזים אשר יכרות הגוף המופרט לשם מימוש תפקידו השלטוני ציבורי , מתעורר החשש כי הוא יבקש להשתחרר מחוזים אלו כשלא יחפוץ בהם על סמך הטענה של " צורך ציבורי . "חיוני בכך ינסה לגייס לטובתו - בדלת האחורית - פריבילגיה הדומה לתורת " ההפרה היעילה" ( שלא...
אל הספר