בפשטות ניתן לומר כי על הגוף המופרט לקיים את חלקו בשותפות עם השלטון בהגינות וביושר . בעת ביצוע תפקידו הציבורי עליו לנהוג כמעין רשות מינהלית שהיא נאמן הציבור . אל לו להתעמר במכוון או שלא במכוון במטופל . שרירות אינה הגינות , פעולה שרירותית היא פעולה שאינה בתום לב . על גוף מופרט , שהנו מעיךשלטון , להפנים כי טיב הפעילות שבה הוא מעורב היא שלטונית ציבורית , ולכן על החלטתו להיות הוגנת ומושכלת . אין מדובר בחובת ההגינות הרגילה שבה מחויב כל פרט , בהתאם לעמדתו של השופט זמיר בפרשת קונטרם . בבצעו את תפקידו הציבורי הגוף המופרט אינו , "פרט" כי אם "מעין רשות , "מינהלית ולכן מדובר בחובת הגינות של מעיךרשות . במקרה של הגוף המופרט תהא זו נאיביות לומר שעליו לנהוג כאילו "אין לו משל עצמו וכל כולו למען פעילותו . "הציבורית זהו האידיאל . כשגוף מופרט חובש את כובעו הציבורי ברור כי ברקע קיים גם כובעו הפרטי . ההגינות הנדרשת מגוף מופרט תתחשב בזכאותו להרוויח מן הפעילות הציבורית . אולם זכאות זו כפופה לדרישה שימלא כראוי את תפקידו הציבורי ויספק את השירות כראוי ( יכשיר את המטופל לעבודה , ייתן קצבאות . ( 'וכר
אל הספר