שאלה מרכזית בתחום זה נוגעת לחובתו של הגוף המופרט לכבד את זכויות היסוד של הפרט . בספר זה הדגשתי את הסכנה הטמונה בפעילותם של הגופים המופרטים ביחס לשמירה על זכויות היסוד . על כן דיני זכויות הפרט רלוונטיים למניעת ההתממשות של סכנות ההפרטה . משמעות התחולה הישירה של המשפט הציבורי על גופים אלו היא בראש ובראשונה חיובם בכיבוד זכויות היסוד של הפרט המטופל . כיבוד הזכויות לחירות , לכבוד ולשוויון 1234 הוא 1235 אפוא הבסיס הראשוני וההכרחי של ההצברה . בעניין זה ראוי לבחון את שאלת היקף התחולה של חוקי היסוד העוסקים בהבטחה של זכויות האדם . סעיף 11 לחוק יסוד : כבוד האדם וחירותו וסעיף 5 לחוק יסוד : חופש העיסוק ( להלן : "פסקת ( "הכיבוד קובעים את החובה של כל "רשות מרשויות השלטון" לכבד את הזכויות שבחוקי יסוד אלו . האם ראוי לפרש את הביטוי "רשות מרשויות השלטון" ככולל גם את התאגידים המופרטים ? ולחילופין , האם לא ראוי לשנות את נוסח הסעיף או להוסיף הגדרה לביטוי זה , אשר תתאם את השינויים המתרחשים במדינה ? פרופ' רובינשטיין וד"ר מדינה גורסים 1236 כי "פסקת הכיבוד חלה על כל רשויות השלטון , קרי הרשות השופטת , הרשות המבצע...
אל הספר