א . מבוא בראשית הפרק ציינתי את החשיבות הנודעת להצברה בחקיקה . בהמשך נוכחנו לדעת כי הדין החקיקתי אינו תמיד מספק את ההצברה הנדרשת . ראינו גם כי אפשרית הצברה המבוססת על חוזה ההפרטה , אולם ההצברה החוזית היא בדרך כלל נגזרת של תפיסת המחוקק או של הרשות המבצעת המפריטה , ולכן ספק אם תיעשה באופן מספק . על רקע זה יש לבחון גם את האפשרות של הצברה המבוססת על עקרונות היסוד הפסיקתיים של המשפט הציבורי . אכן , חשיבותה של פסיקת בית המשפט בסוגיות של משפט ציבורי לא צפויה לפחות בעידן ההפרטה . נראה כי לבית המשפט נכון תפקיד מפתח בעיצוב המשפט המינהלי החדש . " בהקשר של הפרטה נראה כי תפקידו יהיה כפול ויכלול הן ביקורת על טיב הפיקוח של הרגולטורים המינהליים על הגופים המופרטים והן ביקורת עצמאית על הגופים המופרטים כמעין שלטון . אם כן , תפקידו של בית המשפט המינהלי המקיים ביקורת שיפוטית - חוקתית ומינהלית - לא ייעלם לאחר ההפרטה . הצברה בפסיקה תתווה נורמת בסיס שהחקיקה והחוזה רק יוסיפו עליה . למעשה טענתי היא שהיקף הביקורת השיפוטית המינהלית עשוי לגדול משום שגופים רבים יותר יסווגו על ידי בית המשפט כגופים דו מהותיים , אם לא ...
אל הספר