חשוב להוסיף כי מודל התחולה העקיפה ניתן ליישום בדרך כלל במערכת יחסים שבין הגוף המופרט לבין הפרט מקבל השירות כאשר יש ביניהם חוזה , שהרי אז קיימת מערכת של משפט פרטי שאותה ניתן להכפיף לעקרונות תום הלב ותקנת הציבור . דא עקא שחוזה ההפרטה נעשה בין המדינה לגוף המופרט , ולא בין הגוף המופרט למקבלי השירות ממנו . יתר על כן , במקרים של הפרטת הרווחה או הכליאה לא צפוי להיות חוזה 9211 בין הגוף המופרט לפרט . לפרט אין למעשה בחירה אמיתית אם להיות חלק מתכנית הרווחה , שכן אם יסרב להשתתף בתכנית , תישלל ממנו קצבתו . במקרה הכליאה ודאי שאין לדבר על חוזה שבו הסכים הפרט להיכלא , שהרי הכליאה היא ענישה הנכפית על הפרט . בהתאם לכך , במצב של סכסוך בין מקבל השירות לגוף המופרט תהיה ההסתמכות על הכלים החוזיים בעייתית , אלא אם כן תתקבל התפיסה שחוזי ההפרטה הם חוזים לטובת אדם שלישי - מקבלי השירות ואף הציבור בכללותו . אם כן , לקביעה כי מדובר בגורם שלטוני ציבורי הכפוף לתחולה ישירה של המשפט הציבורי , יש משנה חשיבות בהיעדר כלי מן המשפט הפרטי , אשר דרכו יוכפף הגוף המופרט לכללי ההצברה .
אל הספר