ראינו שתהליכי ההפרטה מייצגים תופעה אוניברסלית מקובלת . כיצד ניתן להסביר דומיננטיות זו ? ספר זה , אשר ממוקד בעמדה אפשרית של המשפט הציבורי ביחס להפרטה , אינו מבקש לחזור על החיבורים הרבים המצדיקים את ההפרטה . הדיון בתת פרק זה נועד רק להציג את השיח הקיים , ההגמוני , לגבי ההפרטה . החששות ביחס לתהליכי ההפרטה נובעים , בין היתר , מחלקיותו של שיח זה , המתרכז בטיעון היעילות שתביא עמה ההפרטה , ומניח את תחולת המשפט הפרטי בלבד בסיומו של הליך ההפרטה . השאלה העיקרית היא : יעילות למי ? האם ההפרטה היא באמת לטובת הציבור בכללותו ? אולי היא נעשית לעתים לטובת מיעוט זניח בציבור ? נראה כי ההתרכזות ביעילות מזניחה ומעלימה קולות אחרים . אין התחשבות בשיקולים נוספים , כגון טיב מערכת היחסים בין הגוף המופרט לאזרח המטופל לאחר ההפרטה . כמו כן , הריצה , ולעתים ה"אובססיה" "בכל מחיר" להפרטה מביאה לאי למידה מטעויות ומניסיון שנצבר בחו"ל לגבי כשלים בהפרטה . לדידי , שיח היעילות מעוור ומביא להפרטות מהירות ללא עיצוב ראוי אשר יענה על דאגות מנקודת המבט של המשפט הציבורי , ואשר יגן על זכויות הפרטים אל מול הגופים המופרטים . יעילות...
אל הספר