ספר איוב הוא בעל מיבנה דושיחי בתוספת סיפור מסגרת , הבא , כפי הנראה , משכבה ספרותית ישנה יותר , אלא שאפילו כן' הדעת נותנת שהוא עובד מתון , שימת לב לחיבור הדושיחי . ואולם הדושיחיות היא כאן ממין מיוחד ! זוהי דיאלוגיקה רצופה דיאלקטיקה ן דיאלקטיקה המזכירה תכופות טענות ומענות של בית דין ממש . במרכז עומדת התדיינותו של איוב עם אלוהים כעם שופטו . נאום התנצלות אין כאן ; גאה לו יותר השם מחאה או עירעור , ולאו דווקא עירעור על פסק דין — שאין איוב יכול להכיר בכך שאכן יצא עליו פסק דין —אלא אם תמצא לומר , על עונש שלא הושתת על כל פסק דין . מה שאירע לו , חייב הוא , על פי תורת שכר ועונש המסורה והשרירה , לראות כעונש , אלא כיוון שאין הוא יכול להשיג שום פסק דין שינמק אותו —כעונש שאין לו צידוק . מטבע הדברים הוא שעל האל אשר 'תם ורשע הוא מכלה' ( ט , כב , ( אשר 'הסיר משפטו' ( כז , ב ו השווה לה ה , ( היינו סילק את זכותו של איוב לפםק דין , יכול הוא לערער לפני אותו האל עצמו , שבאשר אל הוא מוכרח הוא בסופו של דבר לעשות משפט , לצדוק כאן ועתה , להשיב את הצדק על כנו . איוב תובע את מה שבבית דין של מטה יכול אתה לכנותו '...
אל הספר