את דעתו של אהרון קאמינקא , שאותה הרצה במאמרו על ישעיהו הנביא , * כי ספר ישעיהו הוא פרי עטו של מחבר אחד ויחיד , אינני יכול אמנם לקבל — בין השאר , מפני שהנחתו , ששתי הזכרות שם המלך כורש הן תוספות , אינה נראית לי . ואולם מה שהוא מביא בדבר הקירבה הלשונית והםיגנונית של שני חלקי הספר ראוי לתשומת לב מלאה . בעיית ההקשר הפנימי בין חלקים אלה עדיין לא נידונה כל צורכה ו יש להציגה מחדש . להלן מבקשים אנו להעלות רמז לכך ש'ישעיהו השני' ראה ואף כינה את עצמו כתלמידו יורשו של ישעיהו , ומכאן שצירוף דבריו לדברי רבו ליספר ישעיהו' אחד בדין נעשה והוא בקו הישר של המסורת . יש להקדים ולומר שכפי שציינו , פראנץ רוזנצווייג ואני , כל אימת שחוזרת במקרא מלה נדירה בכתובים שונים , יש לעיין אם אין כאן כוונה מיוחדת להז קיק אותם כתובים זה אל זה . שימוש זה ב'מלים מנחות' הוא העשוי לשמש מפתח גם לבעייתו של ספר ישעיהו . הנביא , בחזותו את הפורענות הממשמשת ובאה , מצהיר ( ח , טז ) כי הנה הגיעה עת 'צור תעודה חתום תורה בלימודי' ( את שני הפעלים יש לפרש במשמעות מקור מוחלט , ( היינו לגנוז את הבשורה בקרב תלמידיו . הבטחת גאולת העם , כפי...
אל הספר