א האדם הנגרר , ללא התבוננות יתירה , אחרי המולת התיים , אף הוא יש ונקרית לו שעה אשר בינה לבין עתידו האישי שלו נגלה לי קשר מיוחד , אף בעייני במיוחד , ובלי משים הוא מוצא עצמו ניצב נכחה פנים אל פנים . כבין התגובות שעשוי הוא להגיב עליה , מזדקרות בעיקר שתיים . האיש שבו אני מדבר , אפשר שישים קץ לאלתר לרישול שבחייו , יעלה מן הנשייה את כוחות השיתין שבו ויכריע את ההכרעה שהשעה צריכה להן ודאות שלא שערה עד כאן רוחש עתה לבו , שזכה לקחת חבל באותה הכרעה בפועל , שנפלה בכורח ז ! הת הוות , על אודות תכונתה של השעה הסמוכה , ואגב כך , במידה כלשהי . אף של השעות הבאות . ואפשר שינער מעליו הרהורים מעין אלה ויחליט ש'לא להש לות את , 'עצמו לא בדבר הסיטואציה , שהיא בגדר סיטואציה נואשת , ולא בדבר עצמו , שהוא בגדר אדם אובד , — שכן הכול אחוז בכול ללא התרה , באין T פרץ ובאין אחיזה לפועלו של אדם , י ולפיכך חוזר הוא ומפקיר עצמו להמולה , אלא שזאת הפעם , כפי שנדמה לו , vrs הברה שנקנתה לי . שעה זו על האפשרויות הטבועות בה ושל שני יחסי היסוד של האדם אליה , שמנוגדים זה לזה ניגוד קוטבי — אם אנו מעתיקים אותה מרשות הביוגראפיה ל...
אל הספר