בן־דורנו והמקרא

המקרא שבידינו , אף על פי שעשוי הוא ספרים ספרים , הרי בעצמו של דבר אינו אלא ספר אחד . כל הסיפורים הללו וכל המזמורים , המשלים והנבואות כולם דבוקים זה בזה ביד אחדותו של עיקר העניין , שהוא ויעודה של משפרות אדם אחת עם פליא שם אשר קרא אליה ואף היא קראה לו ומלאה לבה לכנותו בשם ; זה ויעודה עמו בעולם הדורות , במהלך הקורות שעל פני האדמה . סיפורים אלו הגדות של ויעודים הם , בין בנגלה בין במרומז שבהם . ומזמורים אלו קינות הם על הנידוי מחסד הוויעוד , בקשות על חזרתו , הודיות על מתנתו . נבואות אלו הזהרות הן לתועי אדם לשוב למקום הוויעוד והבטחות לחידוש קשרים שהותרו . כל מקום שכתובים בספר קולות של זעקת מבוכה , הרי זו מבוכתו של אדם שטעם את טעמו של ריחוק לאחר שטעם את טעמה של קירבה ולמד ממנה כל מה שהיא יכולה להורות . אם רואה אתה שכתובים בספר זה שירי אהבה , אי אתה רשאי לומר , שמדרש אחרונים בא להוסיף עליהם דבר , אלא דעה היא שבאה ונחיתה עם המחשבה 'המקראית' מעיקרה , שבחביון דודי אנוש נפתח מקור לאהבה שאלוהים אוהב את עולמו . מיום שבא ספר זה לעולם הוא מתייצב בכל דור ודור ! ואין לו דור שאינו מתווכח עמו , ואין לו דו...  אל הספר