קורי המדיניות אשר יוצגו בפרק השנים עשר מתבססים על מספר הנחות . ההנחה הראשונה היא כי המוגבלות מקורה בחברה ולא בנכים , במפגרים , בקשישים , במשפחות החד הוריות , באסירים המשוחררים , בנגמלים מסמים או בחברי הקהילה ההומו לסבית . אנו חיים בחברה מגבילה . לדוגמה , בתי ספר , מקומות עבודה , מרכזי קניות , בנקים , אולמות קולנוע , בתי כנסת ובתי מגורים , מתוכננים ובנויים , ברובם , על ידי אנשים לא מוגבלים עבור משתמשים לא מוגבלים . בעיה נוספת היא העדר קבלה ופתיחות של החברה לקבוצות אלה , החיות בתחושה שהן דחויות ובלתי רצויות , ולכן מתקשות לפתח גישה חיובית לחיים ולחברה בה הן חיות . המנגנון הרווח לשימור מצב זה הינו מדיניות של התעלמות , שמשמעה חוסר התייחסות של רשויות המדינה השונות לצרכי הפרט המוגבל , אי אכיפה של חוקים שנועדו להיטיב עם פרטים אלו וכדומה . על ידי כך תורמות רשויות המדינה לשימור המצב הקיים , ומהוות גורם מעכב לשינויים המתרחשים בחברה האזרחית . הנחה שנייה היא כי נישול חברתי אינו הכרח המציאות , ואינו חייב לאפיין ביסודיות ובקביעות את החברה הישראלית . הנחה שלישית היא כי אי אפשר לחתור לצדק חברתי , לצמצו...
אל הספר