הפרק על אצ"ג חותם סקירה ממצה למדי על אופן התייחסותם של הוגי דעות ואנשי רוח בתנועה הציונית לישוע מנצרת במחצית הראשונה של המאה העשרים . בכך ביקשתי להסב את תשומת הלב לעובדה שגם אם בכתיבה על ההיסטוריה של התקופה הזאת נדחק ישוע לקרן זווית , במשך כל פרק הזמן הזה נכתבו בידי יהודים מאות אם לא אלפי מאמרים , חיבורים וספרים בשפה העברית על ישוע . ה'רעש' הזה נדם רק בהיוודע שיעור זוועות השואה , אבל - וזה כבר נושא למחקר אחר - התהודה שקיבל ספרו של פנחס שדה החיים כמשל , שפורסם בשנת , 1958 הראתה שישוע עדיין נוכח בשיח הציבורי במדינת ישראל . בעצם בימינו , כתב אבנר הולצמן , "סופרים ישראלים [ ... ] משלבים מוטיבים נוצריים ביצירתם מתוך אמפתיה ברורה לישו , הדבר נראה טבעי ומובן מאליו , אין בו כל ' . "רבותא ספר זה מצביע גם על העובדה שבמציאות היה הדיון על ישוע נוכח , משיחות סלון ועד להגות תאולוגית , והדבר בא לידי ביטוי במכתבים למערכות כתבי העתים , בפובליציסטיקה , במחקר ההיסטורי של תקופת בית שני , בהגות הפילוסופית , בספרות , בשירה ובאמנות . במילים אחרות , לא היה כמעט תחום שבו לא היה ישוע נוכח , אם בדת , בתרבות או ב...
אל הספר