מי שמנסה ללכת בעקבותיו של קבק כדי למצוא בכתביו משנה סדורה וברורה בכל הקשור ביחסו לברית החדשה ייתקל בקושי גדול . קבק לא רק נמנע מלומר דברים מפורשים אלא גם נשמע לא עקיב . כך למשל קשה להסביר כיצד היה יכול לומר שכתב את במשעול הצר כדי לבדוק כיצד נוצרה האגדה על בן האלוהים , ליצור את הרושם שהוא דוחה את האגדה הזו מכול וכול , ובה בעת להצר על כך שהמודרניזציה הפכה את האגדה למיתוס ובכך רוקנה אותה מכל תוכן . באותו האופן קשה להבין כיצד היה יכול קבק לומר לטשרנוביץ שלא היה בכוונתו לכתוב גלוריפיקציה על המשיח , ובה בעת לומר לאברהם קריב שניסה ככל יכולתו לשמר את הדמות האוונגליונית , דברים שיש בהם משום סתירה מניה וביה . ומעל הכול , כיצד יש ליישב את אותה חוויה דתית עם התעקשותו של קבק על היסטוריזציה של ישוע . לנוכח הקשיים האלה אפשר להבין בנקל מדוע במאבק על דמותה של החברה היהודית בארץ ישראל נותרה דרכו של קבק שולית ולא מובנת , ותמיהתו של דב לנדאו על כך שבמשעול הצר לא זוכה לעדנה בתקופתנו ( 1987 ) יש בה מן העדות לחוסר ההבנה שמלווה את דרכו האידיאולוגית של קבק עד ימים אלה . על אף ביקורתו החדה והבהירה של לנדאו , ספ...
אל הספר