מחוץ לתחום

מן הנאמר עד כאן עשוי להתקבל הרושם שדעתו של ברנר שיש לקבל את הברית החדשה אל תוך אוצר היהדות משקפת דעת יחיד . בבחינה מדוקדקת יותר נראה שהדברים מורכבים מעט יותר . הצעתו של ברנר להעניק לישוע מעמד של נביא אמנם נדחתה אולם בה בעת נשאר מעמדו הציבורי איתן כשהיה והוא המשיך לשמש דמות מופת לרבים מבני דורו . לעומת זאת , אחד העם , שתרומתו 154 לפולמוס הייתה מכרעת , ספג ביקורת נוקבת מאוד וזוהרו הועם . וכך , לצד דחיית דעותיו של ברנר , גם על ידי ידידיו הקרובים , נדחו גם ההאשמות שיש בו נטייה כלשהי לנצרות ושהוא עסק בסוג כלשהו של מיסיונריות . בדומה , אף שהשקפתם של אחד העם , קלוזנר , ויתקין ואחרים שאין לנתק בין הלאומיות ובין הדת התקבלה בסופו של דבר , נדחתה דעתו של אחד העם שיש פסול חמור בתפיסת העולם הציונית של ברנר בכעס רב . האמביוולנטיות כלפי ישוע נמצאת בדבריו של ברנר עצמו ובדברי כמה מידידיו . כפי שהראיתי , ברנר דוחה את ההאשמות כלפיו שהוא מוביל לשמד מתוך שימוש מופגן בברית החדשה . בכך הוא יוצר מצב מעניין - הוא דוחה בעזרת מוטיבים מן הברית החדשה כל האשמה להסתה והדחה לנצרות . בדומה , בתר מתאר את המערכה להכפשת ש...  אל הספר