הפולמוסים שעורר הורוויץ על דרכה של הציונות אינם חרחור ריב לשמו . בעיניו הניסיון לבנות את הציונות על בסיס דת שהתפתחה בגלות הוא בגדר כישלון ידוע מראש . זעקות השבר שלו נובעות אפוא מתוך חרדה עמוקה לגורלה של הציונות . הורוויץ , יש להדגיש , רואה בגלות את מקור כל הרע שכן היא היא המנוולת את עם ישראל ומונעת ממנו להתפתח לכיוון האידיאל המשיחי שבזכותו הוא קיים . בעיניו , "כל יצירה גלותית אוננית היא ולא תעשה פרי ואין לה שום ערך של קיימא וגם לא תשפיע לטוב" - כך כתב ליוסף קלוזנר לרגל הוצאת ספרו הרעיון המשיחי בישראל . ' שלילת הגלות שלו היא אפוא חד משמעית וחסרת פשרות . את השחרור מן הגלות מבקש הורוויץ להביא על ידי מה שהוא מכנה 'שינוי המרכז' ( פרדיגמה חדשה ) מעולם העבר , המיוסד על זהות גזעית לאומית , אל עבר העתיד , שבו האדם הוא המרכז . המעבר אל העתיד לא מסתיים לדעתו כאשר מסתיים המעבר מן הדת אל ציונות תרבותית או מדינית . השחרור הסופי מן הגלות יתרחש כאשר תשתחרר היהדות גם מלאומיותה ותצא אל עולם שבו לא הלאומיות מדריכה את היהודי להתעלות אל מדרגת "בן עליה" אלא ההומניזם . עוד במאמרו 'רבי יהודה הלוי' ( העתיד , ,...
אל הספר