הורוויץ , שיצא מ'משפט לבוב' וידו על העליונה , היה ער לעובדה שלפסק הדין לא היו השלכות ממשיות מעבר להיבט האישי , ואף שנקבע בו שאין לו שום קשר עם המיסיון נשאר יחסו אל ישוע בעייתי בעיני רבים . ובכל זאת , בעקשנות אופיינית הוא מפרסם בהעתיד ב 1909 את 'החסידות וההשכלה' במלואו , ומוסיף גם כמה דברים על שבתי צבי "בן . "האדם בשנת , 1911 על רקע הניסיון של בתר 'להלאים' את הברית החדשה , מפרסם הורוויץ בחוברת ג' של העתיד ארבעה מאמרים ארוכים שעוסקים בנצרות . נוסף על המאמר 'להרחבת הגבולים' - תגובתו שלו ל'על שתי , 'הסעפים צירף הורוויץ לאותה חוברת את המאמרים של קלוזנר ושילר וכן את מאמרו של הורודצקי שמפרסומו חשש . לפני פרסום מאמרו של בתר הוא כותב להורודצקי : "ירא אני שלא יזמינוני 151 ללבוב עוד . "הפעם לאחר פרסום דבריו של בתר הרשה לעצמו הורוויץ לייחד חוברת שלמה ליחס בין היהדות לנצרות . הורודצקי , להבהיר , לא נרתע מלהשמיע דעות הקרובות ללבו של הורוויץ . גם הוא סבר שישוע הוא ממשיכם האותנטי של הנביאים ושל יוסי בן יוחנן איש ירושלים , יהושע בן פרחיה , הלל ואחרים , ולכן אפשר לומר עליו ש"הוא היה סמל האהבה והטוב , א...
אל הספר