קריאתו של הורוויץ ל'התבוללות רוחנית' קיבלה תפנית מרחיקת לכת כאשר החל לחוות את דעתו על ישוע באופן מפורש יותר . בינואר 1908 החל העולם לפרסם בהמשכים את 'החסידות וההשכלה' - מאמר ביקורת חריף נגד החסידות ונגד אלה מקרב המשכילים שנמשכים אליה , שאותם הוא מכנה 'חסידים . 'חדשים לאחר שפורסמו שני חלקיו הראשונים חזר בו העולם מכוונתו לפרסם את המאמר בשלמותו עקב מחאות נמרצות שהגיעו למערכת העיתון . ' החסידות וההשכלה' נכתב כאמור לנוכח תחושתו של הורוויץ שהציונות נקרעת בין שני קצוות מסוכנים : דגש יתר בעסקנות פוליטית ונטייה הולכת וגוברת לייסד את התרבות היהודית על תפיסת עולם חסידית . "בתקופה , "האחרונה הוא כותב , "קושרים כתרים לחסידות ומקטרים לה , "לבונה וזהו 93 לדעתו סימן לנפילה רוחנית . אמנם כבר במאמר 'לשאלת קיום היהדות' עומדת לביקורת קריאתו של אחד העם לראות בחסידות ולא בהשכלה את נושאת חותם המקוריות העברית . אבל בשנת 1908 נראה לו שהתופעה הזאת מתרחבת , בייחוד לאחר שקרא את 'מלחמת הרגש והשכל' שפרסם שמואל אבא הורודצקי בה ^ זלדו . את חלקו השני של המאמר פותח הורודצקי במילים האלה : "סוף כל סוף הגיעה גסיסת הרבנות ...
אל הספר