כדי להבחין אם חלה תמורה כלשהי ביחס של היהודים אל ישוע במחצית הראשונה של המאה העשרים , מן הראוי לסקור בחטף את יחסם אליו עד אמצע המאה התשע עשרה , ומעט ביתר הרחבה בתקופת ההתעוררות הלאומית שהחלה בחוגי חיבת ציון . אמנם יש נטייה לתאר את יחסה של היהדות אל ישוע בצבעים של שחור ולבן , אולם הברית החדשה מספרת שאף שהסנהדרין דנה את ישוע לכף חובה , הייתה תנועה גדולה של יהודים שלא קיבלו את הגזרה הזאת . לכן עשורים ספורים לאחר צליבתו עדיין אפשר לשמוע על "כמה לבוא יהודים באו להאמין וכולם מקנאים ' . "לתורה תנועות מובחנות של יהודים שנשארו נאמנים לישוע ( נצרנים , 2 אביונים ) היו קיימות לפחות עד אמצע המאה הרביעית , אלא שתנועות אלה היו שוליות בראשיתן וסופן שהוקעו ככופרות ( גם על ידי היהודים וגם על ידי הנוצרים . ( אחד הדיונים המוקדמים בתלמוד , שלדעת ג'יימס פרקס מסמל יותר מכול את הפירוד הסופי בין נאמני ישוע ובין היהדות , נמצא במסכת שבת . בדיון שעסק בסוגיה אילו ספרים חובה להציל מן האש אומר רבי טרפון שהנאמנים לישוע גרועים מעובדי עבודה זרה , שכן "הללו [ מינים ] מכירין וכופרין , והללו [ עכו"ם ] - אין מכירין ; "וכופ...
אל הספר