ספרו של דן מירון מתאר את התפתחות שירתו של ח"נ ביאליק בעשור הראשון ליצירתו . ( 1901- 1891 ) המונוגרפיות שנכתבו עד כה בעברית על מכלול יצירתו של סופר או על חטיבות שלה התבססו על שני מודלים שונים זה מזה . הוותיק והשכיח שבהם מאורגן סביב נקודות המפגש שבין הביוגרפיה של היוצר לפואטיקה שלו . במונוגרפיה מן הסוג זה , צומתי המפגש בין האירועים הביוגרפיים ליצירות הם לעתים קרובות מקריים ושרירותיים , מפני שה'ביוגרפיה' היא כידוע אוסף הטרוגני של אירועים שהזיקה הסיבתית הישירה ביניהם לבין היצירות היא זיקה בעייתית . אמנם , גם בתחום זה של מערכת היחסים שבין הביוגרפיה ליצירה חלו עם הזמן תמורות בחשיבה המחקרית . עקרונות בררת האירועים , הנתפסים כרלוונטיים להבנת המהלך היצירתי , השתנו , ומצד אחר השתכללו ביותר גם טכניקות ניתוח היצירות . היחסים שבין הביוגרפיה ליצירה שוב אינם אפוא ישירים ופשטניים כשהיו . המגמה , בצורתה הנאיבית , לעגן כל פרק יצירה בכל פרק שבחיי יוצרה כדי ש'תתבאר על ידיו' ( בניסוחו של קלוזנר במונוגרפיה שלו על טשרניחובסקי , העשויה במתכונת זו ' , ( היא נחלת העבר . אף על פי כן , חלק גדול מן הקשיים העקרוניי...
אל הספר