א. שבירת חוקיות המבדה

בסיפורת הרגילה , הסבירה , מוסכמה רווחת היא שהמבדה הוא חיקוי מהימן ככל האפשר של המציאות , כאשר כל פרטי תבניתו ( או רובם המכריע ) מיועדים לוודא את אמיתות החיקוי , ה"מימזיס" ( הדבר ניכר בתחביר הנורמטיבי ובדרכי התיאור הריאליסטיות . ( הטקסט הקפקאי מטלטל את היסודות הללו ואף מעמיד בספק את עצם קיומה של אותה סיפורת : זו ראשית "עידן , "החשד כביטויה של נטלי סארוט . שבירה זו מושגת בדרכים מגוונות : * סיפר נרטיב" ) ( " בלתי סדיר ואופני הבעה ניגודיים : כפי שראינו זאת , שום השתלשלות ( בין עלילתית , בין תיאורית ובין רעיונית ) איננה חד משמעית וחד ערכית . ו שימוש נרחב בדימוליות סמויה , אף זוחלת ( המאופיינת במשפטים ובפסקאות הפותחים , ( "כמדומה"ב הגורמת לקורא לחוות פרדוקסים תמידיים ( כלומר , בה בעת , שבירת הדימוייות עצמה . ( * עירוב של תהליכי סימול ברצף התיאורי ( ב"מושבת העונשין" כמובן , אבל גם למשל ב"גרככוס . ( "הצייד אם , כדברי החוקר פיליפ אמון , התיאור הוא "שכלון בדיעבד , והוא נמצא תמיד 4 בחיפוש אחר אוצר מילים , "מטפורי הרי שקפקא משבש בעקביות את הכלל הזה : גם כאשר פרטי התיאור אינם נראים אלא מבודדים , אף...  אל הספר
כרמל