גם כאן נהיה עדים לתהליך של פיצול הדמות בהתאם לשינוי בנקודת התצפית . במסגרת ההכרתית שהועלתה , כאשר הכותב / החולם עומד במרכז המערכת , הקבלתו של הקצין לרשות העל אני אינה מוטלת בספק , ודי לתמצת כמה מן הפרטים המצביעים על כך במהלך הסיפור . ראשית , הוא קצין . משמע : חייל שהצליח מעל ומעבר , שקלט והפנים היטב את משנת רבו , והוא מסוגל עתה להוציא משנה זו מן הכוח אל הפועל . שנית , יחסו העמוק והרגשי ממש . למושל הקודם , בבחינת אב ובנו , כאשר אותו , "בן" מתוך שכנוע סוחף ובתנופה רבתי , נעשה יד ימינו של ה"אב" - גם רוחנית וגם מעשית . הוכחה לכך היא אותו "שיגעון ההרמוניה האבודה" ( עמ' 168 כולו , ( שהיתה ואיננה עוד , בין שלטונות המושבה לבין יושביה , כאשר הקצין עצמו מתייצב במרכז התמונה "ושני ילדים על זרועותיי , מימיני ומשמאלי" ( אותו עמוד . ( ככל הסובבים , הוא מפרש את עינוי הדין כעונג וכצדק עילאיים : " היאך מקבלים היינו , כולנו , את ארשת האור העילאי , הקורן מקלסתר פניו של המעונה , היאך טובלים היינו את לחיינו בזוהר הצדק הזה , שהושג סוף סוף וכבר הוא נמוג והולך ! אך אלה היו זמנים , אחא " ! ( המשך לאותו עמוד . (...
אל הספר