גם כאן נמצא גוונים רבים ועיבודים שונים אצל פרויד , שהתחבט לא מעט בשאלה זו והרחיב למדי את תפיסתו ברבות השנים . מכל מקום , לעומת הבנתו המטאפיזית הקיצונית של יונג ( הסמל , "ארכיטיפ"כ דגם של לא מודע קיבוצי על זמני , ( אני נוטה לצדה של התבנית 34 נתן אופק , שיחות על קפקא ועוד , שם , ענ . 90 7 הפרוידיאנית העיקרית : "אופן ייצוג , עקיף ודימויי , של רעיון , של עימות או של תשוקה בלתי מודעים " . במובן זה , ניתן להחיל את מושג הסמל על כל "מבנה . "תחליף אשר ליישום הספרותי , אם נכון לומר שהסמל מתאפיין ביחס קבוע , כמעט אובייקטיבי ( משמע בלתי תלוי באדם המסמל ) בין רכיביו השונים , נדמה שהדבר המעניין הוא דווקא מימושה היחידני של אותה "אחדות" תרבותית . אם נתעלם , בהקשר הנוכחי , מכל מה שניתן לכנות בשם "סמלים , "תקשורתיים ונתמקד בסמל השירי , הסיפורי , הציורי , משמע בסמל האסתטי בכללותו , אזי נוכל לדבר על סמל שיסודו בחוויה היחידית ( הן מצד היווצרותו והן מצד פענוחו , ( חוויה האחוזה בדרך כלל במרקם לשוני וחזותי המייצג כתוצאה מכך עולם נחווה ולא רעיונות מופשטים ( למשל , מרחבה הפנימי של היצירה כמייצג את מרחבו של הגוף...
אל הספר