כפי שהובהר בסעיף "במחווה של , "הספרות מושגי הכתיבה והטקסט מחזירים אותנו למהות היצירה ככוליות בפעולה , חומרית ונפשית . כך נוצרת האפשרות להתייחס מחדש לממד העונג שבה , ובעקבות מסתו המכרעת של פרויד , "מעבר לעקרון , "העונג לכלול בממד הזה הן את התשוקה לעונג והן את דרכי חסימתו , הדחקתו ואף את עיוותו של אותו עונג . הנחתי היא שכאשר מחליט הכותב לעבור ממצב של קליטות מוקדמת ל"רשות , "הדיבור הוא יוצר בינו לבין אותו דיבור חלל של ביטוי עצמי ( חשיפה , זעקה וכיו"ב ) שבו כל קיומו נשקל " בין חיים , "למוות בהתמודדות שאינה פוסקת עד המילה הכתובה האחרונה . הטקסט מהווה שדה פתוח שבו הוא משקיע את הליכי נפשו לא כפשוטם אלא כהווייתם הסמויה : חיפוש בלתי נלאה אחר העונג , הסיפוק , ההשלמה ( כידוע , מבחינת כלכלת הליבידו , העונג הוא שאיפה לביטול אפשרי של כל המתחים . ( מנקודת מבט זו , מתקבלת היצירה כמעין אסטרטגיה של תשוקה .
אל הספר