העיסוק בנשים בימי הביניים הפך אחד הנושאים המרכזיים בספרות העברית הן בשירה , הן בפרוזה והן בפרוזה המחורזת . בשירה האישה הצעירה היא כלילת היופי . בשירי חתונה , שחוברו במיוחד לכבוד האירוע , הכלה הצעירה היא יעלת חן שאין בה דופי . השירים משבחים ומהללים את יופיה ואת תכונותיה . גם בשירי האהבה ובשירי היין , המתארים את המסיבות ואת היין עצמו , ובשירי הגן , המתארים את הגן בעונות השונות , לעלמה הצעירה מקום נכבד ' . היא יפהפייה , ברה כחמה , שפתיה אדומות כשני וגופה כשרביט בדולח . היא מטיבה לשיר ולנגן , לרקוד ואף למזוג יין . ואולם כמידת הקסם שהיא מהלכת על המסובים כן מידת ניכורה ואכזריותה . החושק בה והרוצה בקרבתה , מתייסר בייסורי אהבתו תשוקתו . האישה היפה והמפתה מופיעה גם בשירת ההגות , והפעם כדימוי . העולם האכזר הוא "תבל" האלימה המדומה לאישה יפה ומפתה , קוסמת ומושכת , אך רעה ואכזרית לחושקה עד כדי המתתו בייסורים . תבל לעתים משולה גם לאם אכזרית האוכלת את ילדיה . בפרוזה ובפרוזה המחורזת מימי הביניים יצירות שעניינן כל כולו נשים : מנחת יהודה ליהודה אבן שבתי , נכתבה בספרד במאה השלוש עשרה . גיבור הספר הוא זרח...
אל הספר