חלפה יותר משנה מאז איבד יהודה את דבורה אשתו . מותה נפל עליו כרעם ביום בהיר . הסרטן תקף באגרסיביות את גופה ובתוך תקופה קצרה הכניע אותה . איש לא תיאר לעצמו כי תמות כה מהר . רק בת 69 במותה . עולמו חרב עליו בבת אחת . הוא נותר המום וגלמוד . עד לרגע האחרון לא האמין שדבורה תעזוב אותו . הוא היה בטוח שהיא תתגבר על המחלה ותחזור להיות האישה הטמפרמנטית והעליזה שהייתה כל השנים . לפתע התחוור לו עד כמה היה תלוי בה וכמה קשה לו להסתדר בלעדיה . יהודה היה מסוג " הגברים , "החזקים אלו המנהלים את ביתם ביד רמה כשלצדם האישה הנחמדה והמסורה , הדואגת בצנעה לכל מחסורם . למרות 75 שנותיו הקרין יהודה חזות בוטחת , יציבה ואופטימית . מעולם לא שידר אותות מצוקה . לאורך כל השנים היה המשענת של כולם ואף בימיה האחרונים של דבורה , כשהכרתה הייתה כבר מעורפלת , חיזק אותה ואת עודד ודפנה ילדיו והבטיח שיהיה בסדר . החזות האיתנה הזאת של יהודה התפוגגה באחת . תחושות של עצב עמוק , של כאב , של צער , של חוסר אונים ושל תסכול איימו להציף אותו . מעולם לא הרגיש כה נבוך ומבולבל . אף פעם לא תיאר לעצמו כי לא יוכל לשלוט ברגשותיו . מדי פעם מצא את ...
אל הספר