" זקנה אחת הייתה בירושלים . נאה שכמותה לא ראיתם מימיכם . צדקת הייתה וחיננית הייתה וענוותנית הייתה . אור עיניה חסד ורחמים וקמטי פניה ברכה ושלום . אלמלא שאין הנשים יכולות להידמות למלאכים הייתי מדמה אותה למלאך אלקים . ועוד זאת הייתה בה זריזות של עלמות . אלמלא בגדי זקונה שעליה לא ניכר בה שמץ זקנות " . כך פותח הסופר ש"י עגנון את ספרו תהילה . עגנון מתאר את תהילה כאישה זקנה הלבושה בבגדים של זקנה , אך תוהה – האם היא באמת זקנה ? הרי היא חיננית וענוותנית ותנועותיה זריזות כשל עלמה צעירה . תהייתו של עגנון על זקנתה של תהילה ואולי על מהות הזקנה בכלל מבטאת את השאלות הנשאלות בנוגע לזקנה מדורי דורות . מהי זקנה ? מתי אדם נחשב זקן ? האם אדם נחשב זקן לפי מראהו החיצוני ? לפי סגנון לבושו ? לפי מצב בריאותו ואופן פעילותו ? השאלות האלה ממשיכות להעסיק אותנו ביתר שאת בשנים האחרונות , בעיקר בשל העלייה הדרמטית בתוחלת החיים ובשל הגידול המשמעותי באוכלוסיית הזקנים , במיוחד בעולם המערבי . העיסוק בשאלות האלה מבטא כנראה יחס דו-ערכי לזקנה ולזקנים . מצד אחד , רובנו שואפים להאריך ימים , ומצד שני , אנו חוששים מתופעות שאנו מ...
אל הספר