לפני הרבה שנים , בכפר ששכן באזור נידח וצחיח , היו שני אלי אדמה . מקדשו של האחד עמד מצפון לכפר , ושל השני מדרום לו . כיוון שהמקום היה עני מאוד , גם המנחות לא היו רבות , ושני האלים סבלו חרפת רעב . יום אחד עבר ילד ליד מקדש האל הדרומי , וזה הושיט את ידו ונגע בו . כשחזר לביתו חלה הילד וקדח מאוד , וכוויות הופיעו על כל גופו . הוריו המודאגים שמעו לפתע קול עולה מגופו של הילד , והקול אמר שהמחלה נגרמה על ידי רוחות ההרים , ושכדי לרפא אותו צריך ללכת למקדש הדרומי ולקחת מעט מקליפת עץ קינמון הגדל לידו , לחלוט אותה במים רותחים , ולתת לילד לשאוף מן האדים . כך עשו , והילד החלים עד מהרה . המשפחה המאושרת הודתה לאל הדרומי ושלחה לו מיני מזון ומשקה לשמח את ליבו . האל הדרומי הזמין את שכנו הצפוני לסעודה מפוארת , וכטוב ליבם ביין סיפר לו איך הצליח להערים על תושבי הכפר . האל הצפוני חזר למקדשו , ולשמחתו למחרת היום עבר לידו נער רועים . הוא נגע בו , וזה חזר לביתו וחלה וקדח . קול נשמע מגופו , והורה לבני משפחתו ללכת אל המקדש הצפוני , ולקחת קליפת עץ קינמון , ולחלוט אותה במים רותחים , ולתת לנער לשאוף מן האדים . אבי הנער ...
אל הספר