ההרים טאי שינג ואנג וו השתרעו פעם על שטח של 700 לי רבועים , מצפון לנהר הצהוב , והיתמרו לגובה של כעשרים קילומטר . יו' גונג מהרי הצפון , שהיה כבר כבן תשעים שנה , גר מול ההרים , וסבל מזה שהוא צריך להקיף אותם כל פעם שרצה ללכת מביתו לנהר . הוא כינס את בני ביתו והציע שכולם יעבדו יחד כדי להפוך את ההרים למישור . כולם הסכימו , חוץ מאשתו , שפיקפקה ביכולתם והעלתה את השאלה לאן יזרקו את האדמה והאבנים . " לקצה מפרץ בו האי , מצפון ליין טו " , השיבו לה במקהלה . והוא ובנו ונכדו שברו סלעים וגרפו אדמה , ונשאו אותם בסלי נצרים לקצה מפרץ בו האי , ובן האלמנה שגרה על ידם , ששיני החלב שלו רק התחילו לנשור , בא גם הוא לעזור להם . והם לא חזרו לביתם אלא כשהתחלף הקור בחום . " זקן שוטה שכמוך " ! אמר לו בחיוך איש נכבד ונבון שגר בעיקול הנהר , "בשארית כוחותיך ובשנותיך האחרונות הלא אתה בקושי יכול לשבור גבעול , שלא לדבר על סלעים ואדמה " . הזקן השוטה מהרי הצפון נאנח ארוכות ואמר : "יש לך ראש קשה , ולא קל לחדור אליו . אפילו הבן הקטן של האלמנה מבין יותר ממך . אני אמות , אבל יש לי בנים ונכדים , ולבנים יהיו נכדים , ולנכדים בני...
אל הספר