כג. פנלופה ואודיסאוס

כשנסתיים הטבח , ביקש אודיסאוס מאוריקליאה שתדאג להכין אש וגופרית , ומייד טיהר את הבית בשלהבת וגיפר את החדרים ואת החצר . עם לפידים בידיהן יצאו אליו כל השפחות . הן כיתרו אותו , בירכוהו , נשקו בחיבה את ראשו וכתפיו , אחזו את ידיו וכיסו אותן בנשיקות . אף הוא נפעם כשהכיר את כולן , עד שנמלא חשק מתוק להיאנח ולבכות . בצהלה נחפזה אוריקליאה לעלות במדרגות , העירה את גבירתה , ובישרה לה שבעלה המיוחל חזר והשמיד את המחזרים . פנלופה לא האמינה . היא חשבה שהזקנה איבדה את שכלה הטוב , ונזפה בה על שהיא לועגת לה . " בתי " , ענתה אוריקליאה , "אינני לועגת לך , אודיסאוס הוא הנוכרי שזלזלו בכבודו באולם , וגם טלמכוס ידע זאת ; אלא שמתוך זהירות שתק עד שאביו מימש את מזימתו " ! פנלופה קפצה ממיטתה וחיבקה בשמחה את השפחה כשדמעותיה זולגות , אבל עדיין לא האמינה שהאיש הוא אכן אודיסאוס . היא טענה שוודאי זה אל שירד להעניש את המחזרים על מעשי התועבה שביצעו , ואילו אודיסאוס אבד ולא ישוב . "בתי , אילו דברי הבל יוצאים מפיך " ! קראה אוריקליאה , "הרי בעלך יושב באולם ליד האח " ! וכדי לשכנע אותה סיפרה איך אמש , כשרחצה את רגליו , הכירה ...  אל הספר
מפה : מיפוי והוצאה לאור