לפני צאתו להילחם נגד אוריטוס , גילה הרקלס לדיאנירה נבואה שקיבל מהאורקל של זאוס בדודתה : והוא קבע עיתוי - כשמאז צאתו תנקוף שנה שלמה וג' ירחים , יבוא הזמן שבו נגזר עליו למות או - אם ישרוד מעבר למועד הזה - לחיות את שארית חייו בלי ייסורים . כך , לדבריו , קבעו אלים שהגורל יחתום את רצף מטלותיו של הרקלס . כשחלפו חמישה עשר החודשים , נתמלאה דיאנירה דאגה ושלחה את הילוס בנם הבכור לחפש את אביו . אך שעה קלה לאחר שהילוס יצא לדרכו , הופיע השליח ליכאס ובפיו הבשורה המרנינה שהרקלס כבש את אויכליה . בבת אחת סרה החרדה מלב דיאנירה . רק מצבן האומלל של השבויות שליכאס הוביל העיב על שמחתה . בייחוד חשה חמלה על נערה אחת , היפה והענוגה שבהן , שהחרישה ומיאנה לענות על שאלותיה . כשליכאס הנחה את השבויות לתוך הבית , ניגש אל דיאנירה איש זקן , ומתוך רצון לשאת חן בעיניה גילה לה את מה שהשליח סיפר לתושבים בשער העיר , אך ממנה העלים , שהנערה השבויה אינה אלא
אל הספר