האלים חיבבו את טנטלוס מלך לידיה ונהגו להזמינו לאכול על שולחנם א ^ ברוקןה ולשתות נקטר . אבל הוא , מתוך זחיחות דעת , גנב ממזון האלים ונתן לחבריו . יתר על כן , כשאירח את האלים בביתו , העמיד את תבונתם למבחן : הוא שחט את בנו פלופס והוסיף את בשרו לנתחי הבשר שהתבשלו בקלחת . האלים הבחינו מה מוגש להם ודחו בסלידה את מנותיהם . רק למטר נגסה מבלי משים מכתפו של הילד . על שני המעשים האלה , הגניבה והסעודה , נענש טנטלוס בשאול : הוא נידון לעמוד צמא ורעב לעד בתוך אגם . מים מקיפים אותו עד לחזהו , אך כשהוא מנסה לשתות מהם הם נסוגים ממנו , ומתגלה הקרקע השחורה שלרגליו . עצים יפי פרי צומחים על החוף ואופפים אותו בענפיהם , ובהם אגסים ורימונים , תפוחים תאנים וזיתים . שוב ושוב הוא מנסה לקטוף מחפירות כדי לשבור את רעבונו , אבל תמיד באה הרוח ומטלטלת את הפירות הרחק מהישג ידו השלוחה . נוסף על הרעב והצמא הוא מתענה גם בפחד נצחי . מעל ראשו תלויה אבן גדולה שתמיד מאיימת לצנוח עליו ולרוצץ את גולגולתו .
אל הספר