לאינאכוס , אל הנהר הזורם בארגוס , היתה בת בשם איו שזאוס התאהב בה . בלילות היתה הנערה רואה חזיונות מבעתים ושומעת קול : ... עלמה ברוכה , מה את נוצרת את בתולייך כשצפוי לך בחיר החתנים ? הן פגוע חץ ערגה זאוס להוט ומשתוקק לשכב אתך . ילדה , מוטב לך לא לבעוט במיטתו , אלא לכי אל לרנה , אל הכר הרך שבו מלחכים ירק עדרי אביך , כדי שתאוות האל תמצא פורקן . איו התגברה על הבושה , וסיפרה לאביה על סיוטיה . אינאכוס שלח להיוועץ באורקלים של דלפי ודודתה , וקיבל לבסוף תשובה ברורה : נאמר לו שעליו לשלוח את בתו אל זאוס , שאם לא כן ימחה האל בברק אותו ואת ביתו . בעל כורחו גירש אינאכוס את איו מביתו , והיא הלכה לאחו של לרנה . שם הפכה אותה הרה לפרה , והציבה את הענק ארגוס , בן האדמה , להשגיח עליה . לארגוס היו עיניים בכל גופו , שהיו פקוחות גם כשישן , אך הרמס מצא דרך להתגבר עליו . ממקום סתר השמיע הרמס בחלילו מנגינה ענוגה . כך הצליח אט אט להרדים את אלפי העיניים , ולאחר שכולן נעצמו מחץ בסלע את ראשו של הענק . הרה ראתה זאת , ושילחה באיו זבוב בקר , שרדף אחרי הנערה הפרה ובעקיצותיו הוציא אותה מדעתה . במנוסתה מהזבוב רצה איו צפו...
אל הספר