תחת הגפן והתאנה

אולי עולם חדש זה הוא העולם שעליו סיפרו המקובלים כשגוללו את סיפורם לעתיד לבוא . העולם הזה , הנוכחי , אמרו , הוא עולם של קלקול , שבר ותוהו . רק לאחר שייאספו ממנו הניצוצות שנפלו בשבי הטומאה הוא ייגאל סוף סוף מעצמו ויחזור אל מקורו האלוהי . אז ייגאלו גם בני האדם מעצמם , מקיומם החלקי הכאוב והמוזר , מן הזמן העולמי ומכל מה שאנושי , ישחררו אנחה אחרונה וייבלעו באור האינסוף האלוהי . אבל היו גם אחרים , מעטים - בן סירא ושמואל והרמב"ם - אלה שידעו שאין גאולה אלא שלום ושלווה אנושיים , ארציים , לכל היותר בתוספת חיי אינטלקט פעילים ; אלה שהבינו שהעולם יישאר עולם ובני האדם יישארו בני אדם והזמן יתמיד במהלכו , אבל אולי לאט יותר וברוגע , ושהדבר הטוב ביותר שיכול לקרות הוא שבני האדם לא ישעבדו זה את זה והאומות יחיו בשלום זו לצד זו , ולעת ערב יישבו האנשים על המרפסת , תחת הגפן , התאנה והרימון , ישתו תה ויתמכרו למגעה המלטף של רוח מערבית קלה . לא אליהו , לא עשרת השבטים , לא יום יהוה הגדול והנורא , לא התמזגות עם האלוהות . רק מעט שלווה . והיה רבי עקיבא , שביקש לחולל את הגאולה בעצמו , באמצעות גבורתו וכוחו של בר כוכבא ...  אל הספר
מפה : מיפוי והוצאה לאור