כל אותו הזמן , מעבר לנהר הסמבטיון , מעבר לנהר דינור , מעבר להרי החושך ולגבולות המסומנים על המפות , חיו השבטים שהוגלו על ידי האשורים , אלה שגורשו מעבר הירדן בידי תגלת פלאסר ואלה שגורשו מממלכת ישראל בידי שלמנאסר . הם התקיימו שם בשקט וברווחה , משוחררים מאימי הגלות . אולי המתינו לזמן הנכון , לזמן בו יוכלו לחבור למשיח בן יוסף ולקדש מלחמת גוג ומגוג על הגויים כולם , ואולי לא המתינו לדבר , נאמנים לדברי החכם שאמר שעשרת השבטים לעולם לא יחזרו . בני שבט דן ישבו בארץ כוש , על נהר הפישון ; בני זבולון ונפתלי ישבו בארץ חווילה ; במישהו מבני שבט יששכר פגש הנוסע אלדד הדני אי שם באפריקה ; את בני שבט ראובן פגש ממזרח לפרס ומדי , בארץ טובה ופורייה ; בסמוך להם ישבו בני השבטים אפרים , שמעון וחצי המנקזת . בראשם עמד אדם בשם נחשון והם דיברו פרסית ועברית . והיו מבני שבטי דן , אשר , גד וחצי המנקות שנותרו בתחילה בחלח וחבור על נהר גחן , במקומות שאליהם הוגלו על ידי מלכי אשור . עם הזמן התעצמו והתחזקו שם ונלחמו בעמים שבתוכם ישבו , עד שגברו עליהם וכבשו שבע ארצות . בהמשך סופר שעזבו את הארצות האלה ופנו גם הם לארץ חווילה , ...
אל הספר