אחרי נושאי הצלב באו עוד רבים אחרים . היו שהתנחמו בכך שאומות העולם עולות ומשגשגות , אבל בסופו של דבר עוברות מן העולם , בעוד היהודים נשארים לשרך בו את רגליהם הכושלות . אמנם , בחייהם ראו הגויים ברכה ושפע , נהנו ושגשגו , בעוד היהודים חיו ומתו בסבל ובפחד , וגם כשנהנו ושגשגו לא הצליחו להרגיש ממש בבית , אבל מה כל זה לעומת הנצח ? היהודים בקעו מתוך הנצח ונמוגו אל תוכו , חולפים במסדרון החיים הצר כצללים , כושלים בדרך הארוכה מן הבריאה אל הגאולה , מוותרים על ההיסטוריה , על עולם ומלואו , כמו אלוהיהם שהסתגר בדל"ת אמות של הלכה ובקרן זווית של בית מדרש של מעלה , נידפים ושקופים , עוברים בארצות החיים וקולם לא יישמע . עד שבאו הציונים החצופים , הכריזו על סוף הגלות ואמרו שבמקום לחכות לגאולה צריך פשוט לחיות כמו בני אדם . אחרים סיפרו בגרון חנוק מהתרגשות שמעשה בניית הארץ הוא הוא הגאולה . העבודה העברית היא גאולת הארץ , היא גאולת העם , היא גאולת האדם , קראו מעל במות כינוסי הפועלים העבריים בפנים משולהבות ופרצו בשיר : שורו , הביטו וראו מה גדול היום הזה , אש יוקדת בחזה והמחרשה שוב פולחת בשדה ; ... הגאולה כבר כאן , כ...
אל הספר