ושם , במקום בו נכתבו הדברים , בוורמיזא , במגנצא ובשפייר , בקהילות היהודים המשגשגות לאורך הריין , שם קמו הדברים והיו לסיפורי פלצות : היה זה בימי מסע הצלב הראשון , בשנת תתנ"ו . היהודים נדרשו להתנצר והעדיפו להתאבד בהמוניהם . אבות התעטפו בטליתות ושחטו את בניהם כפי שאברהם היה נכון לשחוט את יצחק , נשים את בנותיהן , חתנים את כלותיהם . שפתותיהם מלמלו "שמע ישראל" כרבי עקיבא בשעתו וכמותו ביקשו גם הם לקדש שם שמים במותם . האל ציווה לעבוד אותו ולייחד שמו הגדול במוות , והם צייתו ומתו . איש אחד בשם אברהם משולם שחט את בנו יחידו לעיני העדה כולה ולעיני אמו . כולם ניסו לעצור בעדו אבל הבן רק ענה אחריו אמן והגיש צווארו לסכין . כך היה המעשה גם עם איש בשם משה בן חלבו , שקירב אליו את שני בניו הקטנים ואמר להם שברגע זה ממש נפתחים בפניהם שערי גן העדן מזה ושערי הגיהינום מזה . באיזה מהם , שאל אותם , אתם מבקשים להיכנס . במקום תשובה פשטו השניים את צווארם לסכין . איש אחר בשם רבי יצחק קירב אליו את בניו ושאל אם נכון בעיניהם שהוא יזבח אותם לאלוהים . הם אמרו לו שיעשה כטוב בעיניו . אז רחץ וטיהר אותם , הלבישם בגדי שבת , הו...
אל הספר