אלא שהגלות ארכה והעמיסה על יהודיה כל מיני קשיים , תלאות וגזירות לאין מספר . וכאילו לא די בכך , העמיסו גם הם על עצמם מכאובים וסיגופים נוספים . כך למשל רבי יהודה החסיד מארץ אשכנז , שהיה מסגף את גופו , שוכב עירום על הארץ ומניח לנמלים למצוץ את דמו , ישן בחורף על האדמה המושלגת , אוכל לחם מגולגל באפר ושותה מים מרופשים בעפר . כששאלו אותו על מה הוא מביא על עצמו את כל הקשיים והייסורים האלה , ענה שהוא מבקש להשתתף בסבלו של המשיח שסובל בשל עוונות ישראל . היו אף רבים שהלכו בדרכם של האלמנה ובניה ושל הרוגי המלכות . כך אמנון ממגנצא שעמד בלחץ להמיר את דתו וקצצו את ידיו ורגליו . כשהובא שותת דם וגוסס לבית הכנסת בראש השנה , שהוא היום בו ממליכים את אלוהים למלך עליון על כל הארץ , נעמד בין המתפללים וקרא : "נתנה תוקף קדושת היום , כי הוא נורא ואיום , ובו תינשא מלכותך וייכון בחסד כיסאך " . בעודו זועק זאת מת ונלקח אל האלוהים ובית הכנסת נעטף ענן ורעמים וברקים . אחרי שלושה ימים בא רבי אמנון ממגנצא אל הרב קלונימוס ברבנו משולם בחלומו ושנה לו את מילותיו , והן נאמרות עד היום עם פרוס הימים הנוראים , מגוללות את מסכתות ה...
אל הספר