לאחר נפילת ירושלים , ציפורי , גמלא ושאר ערים ומאחזים , נותרה רק מצדה , מבצר בודד מעל ים המלח שנבנה שנים רבות לפני כן על ידי הורדוס . לשם ברחו הסיקריקים , שהיו קנאים מדי אפילו מכדי להישאר בירושלים . היו אלה אנשים קשים , עזים , מהירי חימה ומשטמה , סרבני פשרות . אלא שגם הרומאים לא ידעו פשרות והם ערכו עליהם מצור מדוקדק ועיקש . כשהבינו אנשי מצדה שלא נותר להם אלא להיכנע או למות , העדיפו למות . מנהיגם אלעזר בן יאיר נאם באוזניהם על גאון המוות לעומת חיים של כניעה ועבדות , ולאחר מכן הרגו הגברים את ילדיהם ונשותיהם ונפלו לבסוף בעצמם על חרבם . כך נוסף עוד נידבך למיבנה המתרומם והולך של עבודת האל מתוך מוות וחדוות מוות . מיבנה זה הוסיף להיבנות בימי התנאים . בזמנם גזר אדריאנוס קיסר גזירות חדשות , אסר ללמד תורה ולהקהיל קהילות ברבים . שמעון בר כוכבא יצא נגדו למרד אחרון , חסר סיכוי כמו כל קודמיו . הוא יצא בשם הסירוב הטהור , בשם המרי , בשם אדוני צבאות ובשם שמו הגדול . ואכן , רק האל היה יכול להכריע את האימפריה הרומית , אלא שהוא שמר בעקביות על מדיניות של חוסר מעורבות . לכן כשהיה יוצא לקרב היה בר כוכבא קורא ל...
אל הספר